נזכרתי השבוע באמרה ידועה "התאורה הכי כהה תמיד תהיה בהירה יותר מהצל הכי בהיר".
לראשונה נחשפתי אליה במהלך קורס קונספט ארט מהמורה אבנר גלר.
נזכרתי בה השבוע כי נחשפתי שוב לחוסר הגינות כלשהי.
פעם חשבתי שאם אני תמימה אז כולם יתנהגו איתי אותו דבר, או לפחות ה' יזמן לי רק אנשים טובים בדרך.
מעבר לזה, אם אחשף לאנשים שמתנהגים בחוסר הגינות, יהיה לי קל לעלות עליה בזמן..
מפה לשם זה לא ככה ויש אנשים ש'לשאת ולתת באמונה' זה פחות בקטע שלהם, בינתיים.
ואז מגיע משבר אמונה כזה.. למה יש חוסר צדק.. למה זה מגיע לי…
אני מתביישת לומר, כי זה כזה קטנוני.
ואז עליתי על זה שזה ברחמים.
הרי כשהייתי רווקה בניתי את עצמי, ב"ה, עד סוג של זחיחות קצת – מזתומרת – אני אחלה בנאדם!
ואז ב"ה זכיתי להתחתן ולהביא ב"ה ילדים, ופתאום צפות מידות שלא הייתי מודעת לקיומן: כעס, אנוכיות ועוד..
ואז אחרי עוד כמה שנים בתור בעלת עסק עצמאי, וואו וואו איפה התמימות הלכה לה.
(אם לא הולכים לפי נוהל מסודר עם אנשים שלא מכירים, אפשר בהחלט לחטוף כמה כאפות.)
וכל מהלך החיים בא בהדרגה, ברחמים.
רכשת תמימות כשהיית קטנה? תחזיקי בה חזק!
דוד המלך כותב: "עם חסיד תתחסד, עם גבר תמים תיתמם,
עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל" (תהלים י"ח)
עם כל אחד תתנהג בדרכו, אבל שורה תחתונה- תישאר נקי בפנים.
תישארי בצד המואר..
אז לקחתי את אותה אימרה מהקורס של קונספט ארט, לא רק לאיור או עיצוב, אלא לחיים.
את נחשפת לצדדים פחות מוארים בחיים – אל תתני להם לשנות אותך,
תישארי בצד המואר.
כמאמר השיר "שמש, הביאו שמש עם שמים מעוננים/
עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים"
ואולי, רק אולי, אם נמשיך להיות באור, גם אחרים יצטרפו
"אנשים לא שמים לב שהם בחושך – עד שמדליקים להם את האור".
