יש פעמים נדירות שמגיעה עבודה עם חומרים כל כך טובים – שממש קשה לבחור מה לשים.
זה מה שקרה לי עם הסרטונים לקמפיין של עמותת חוננו, בהובלת צבי יהודה איצקוביץ.
עמותת חוננו כבר 25 שנה מלווה חיילים ואזרחים שנזקקים לסיוע משפטי.. אנשים מדהימים עם עשייה מטורפת.
ובמהלך העריכה מצאתי את עצמי מול שפע עצום של חומרים מעולים.
ממש התלבטתי איזה טייק לקחת, איזה חלק להוריד, אבל הכל כל כך טוב… (והצילומים האיכותיים של אברהם שפירא).
ואז… בסוף שלבי העריכה ידעתי להגדיר במילים את התהליך שקורה בסרטון, בע"ה.
("קורה" זו מילה שלענייננו כוללת בתוכה כמה משמרות עריכה 🙂
- בשלב הראשון – הדמויות, מציגות את עצמן. בלי רגשות, בצורה אובייקטיבית.
כך שגם מי שמגיע סקפטי אם הוא בכלל בעד העמותה או לא – לא מתרחק.
הבנתי שכשהצופה פוגש דמות בלי שהרגשות שלה כבר "נכפו עליו" – הרבה יותר קל לו להתחבר. - אחר כך – המשבר. מה קרה להם? איך הם נפלו? גם כאן – בצורה אובייקטיבית (חשוב! להוציא כל תיאור סובייקטיבי!)
- ואז – הרגשות. כאן כבר הגיע הזמן לתת את המקום לעולם הפנימי שלהם – הכאב, הפחד, החוסר אונים.
כשזה מגיע רק עכשיו – זה הכל. - משם – התפנית. איך העמותה נכנסה לתמונה ואיך עזרה להם לקום.
- ולבסוף – החיבור לכולם. כי הסיפורים האלה לא שייכים רק להם. זה יכול לקרות לכל אחד.
ומכאן מבינים את החשיבות של העמותה.
רק אחרי כל זה מגיעה ההנעה לפעולה. לקחת חלק בעשייה של העמותה.
או בקיצור:
עוול אובייקטיבי > רגש, נפילה > תפנית (עזרה) > חיבור לכולם > הנעה לפעולה.
בהתחלה בלי פרשנות, מהאמצע עם פרשנות.
אם תרצו שאשתף בעוד מהתובנות שלי מעולם העריכה לקמפיינים – תכתבו לי.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!
מוריה
